כסלו: סיפור על אור ועל חושך

בחודש כסלו בדרך כלל החורף בעיצומו (כך, בכל אופן, אמור להיות...): הימים מתקצרים, הלילות קרים יותר והטבע נכנס לתרדמה. סימני החורף הללו הדאיגו את האדם, אשר פחד מהיעלמותה הסופית של השמש. כתוצאה מחשש זה התפתחו בתרבויות שונות טקסים ואירועים מיוחדים סביב האש והאור.

לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר:
אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו,
וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים.
עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה].
כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר:
מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים.
לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים,
הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים.

(תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ח' ע"א)

לפי הסיפור שמופיע בתלמוד הבבלי האדם, שראה שהימים הולכים ומתקצרים בתחילת החורף, חשש: אולי עשיתי משהו לא טוב, והחושך שהולך וגובר הוא עונשי? ומה אם השמש לא תזרח לְעולם? כדי להסיר את רוע הגזירה החליט האדם על שמונה ימים של תענית. בינתיים עבר הזמן וכשהתחיל חודש טבת האדם ראה ששעות האור ביממה הולכות ומתארכות, והבין שאולי זו דרכו של עולם, ושאין זה עונש על חטא שחטא. מיד החליט לעשות שמונה ימי חג (ימים טובים), כנגד שמונת ימי התענית. בשנה שלאחר מכן, כשהאדם כבר ידע שהימים עתידים להתקצר ואחר כך להתארך, הוא עשה גם את שמונת הימים הראשונים (ימי התענית) לימים טובים. 
התלמוד מדגיש כי האדם הראשון קבע את החגים האלה כדי לפאר את אלוהים, ואילו עובדי הכוכבים קבעו חגים דומים ששימשו לעבודת כוכבים. 
 
זהו תיאור של חג פגאני- חג האש והאור, שמתרחש בתקופה שבה במהלך היממה שעות החשיכה ארוכות, ושעות האור מועטות. ה-21 בדצמבר הוא היום הקצר ביותר בשנה, וה-22 בדצמבר הוא יום ההיפוך החורפי, שבו בחצי הכדור הצפוני הימים מתחילים להתארך. ניתן לזהות כאן מסורת קדומה של בני אדם, שחששו מאד מהתמעטות שעות האור, והדליקו הרבה אש כדי לחזק בכך את כוחות האור בעולם במאבקם כנגד כוחות האופל. מכאן גם ברור מוטיב האור והדלקת הנרות שבחג החנוכה, המסמלים את גירוש החושך. חג זה נחוג במשך שמונה ימים, בתקופה שבה הירח כמעט נעלם, ושב ומופיע. בתלמוד הבבלי (ממש לפני הקטע שצוטט לעיל) מוזכרים שני חגים פגאניים: "סטרנורא" (סאטורנאליה- יום חגו של האל סאטורן), שהוא חג התמעטות השמש עד ליום הקצר ביותר בשנה, ונמשך 8 ימים. האחר, מיד אחריו "קלנדא" שהוא חג הולדת השמש ותחילת התארכות הימים, גם הוא נמשך 8 ימים.
מוטיב האור בתקופת שנה זו נמצא גם בחג המולד הנוצרי: עץ האשוח המקושט בנורות צבעוניות הוא שריד לחשש של האדם מפני החושך, ולרצון להביא אור לעולמו.

חגי השמש הפגאניים באים לחזק את כוחה של השמש באחד משני מועדים מרכזיים- כאשר היא בשיא עוצמתה ולקראת תחילת הירידה בכוחה, ביום הארוך ביותר בשנה (חגים כאלה נהוגים, למשל, בסקנדינביה ובסקוטלנד), או כאשר היא חלשה במיוחד ולקראת התגברותה הקרבה, ביום הקצר ביותר בשנה. בחנוכה החושך גדול במיוחד, והמנהג המזוהה ביותר עם החג הינו הדלקת נרות שאורם הולך וגובר מיום ליום (זו גישת בית הלל, שלפיה אנו נוהגים).

שיהיה לנו חנוכה שמח ומלא אור, ושיהיה חורף אמיתי - אנחנו זקוקים לגשם.